Working 9:00 to 17:00?

 איזון בין קריירה לחיים אישיים מעולם לא היה פשוט, אך בשנים האחרונות נראה שהאתגר רק הולך וגדל. צרכי הארגונים בשוק הגלובלי (למשל – עבודה בשעות לא קונבנציונליות), לצד שינויים במוטיבציות של העובדים (בין פרנסה לבין התפתחות אישית ומקצועית שלא תמיד ברור מה מטרתה הסופית) משפיעים שניהם על הרגלי העבודה שלנו והופכים את יום העבודה לארוך יותר ויותר.

כשחשבנו על הפקת הניוזלטר הנוכחי, ידעתי שאחת מהכתבות חייבת להיות בנושא איזון קריירה – חיים אישיים, נושא שקרוב לליבי, שכן פעמים רבות אני מוצאת את עצמי בשיחות בנושאי עבודה עם ארה"ב על הקו ב22:00 בלילה, ועושה זאת מתוך הנאה ותחושת מיצוי מקצועי. אם במקרה חשבתי שאני מיוחדת, שיחה קצרה עם חברים מהלימודים או מנובה מבהירה שהיום אני לגמרי בתוך התבנית.

כהכנה לכתבה, חשבתי לעסוק בנושא בראיית משאבי אנוש ושוחחתי עם עירית כהן שעבדה כמשנה למנכ"ל כלל וראש אגף משאבים במשך 13 שנה. עירית ואני נסחפנו בשיחתנו לדיון על מקומה של הטכנולוגיה כמטשטשת את הגבול בין קריירה ומשפחה בחיינו.

העבודה של רובנו, שפעם נוהלה Offline לגמרי, פינתה את מקומה לOnline השולט בחיינו. כמה פעמים כבר בדקתי את תיבת המייל ב20:00, 21:00, ואפילו במהלך יציאה (שכיאה למישהי שעוד אין לה ילדים, יכולה להימשך לתוך השעות הקטנות של הלילה) וגיליתי מייל שאת שולחו הייתי מעוניינת לתלות על עמוד. לענות? לא לענות? זאת השאלה. בתחילת תקופתי במשרד עוד הייתי משלחת זעם (וצרה, ומשלחת מלאכים), אך עם הזמן למדתי לשחרר, ואולי בעתיד עוד אפסיק לפתוח מיילים בלילה למרות שתמיד יהיו שם.

האם הטכנולוגיה שגרמה למעבר מעבודה עם ניירות וזיהום כדור הארץ לעבודה מול מחשב לא היה אמור לשנות את חיינו לטובה? יותר עבודה בפחות זמן ויותר זמן למשפחה? כך חשבנו, אך מתברר שכיאה לטכנולוגיה שהפכה את העולם לכפר גלובאלי, היא הפכה אותנו לזמינים ללקוחותינו ועמיתנו באסיה ובארה"ב. כך, אנחנו שחשבנו ש9:00-17:00 הוא מושג קדוש, קמים מדיי יום מאותו חלום באספמיה לתוך המציאות. מציאות בה חשוב לנו גם להוכיח את עצמנו, ולהביא את עצמנו לידי ביטוי, ולהצליח, ולבנות לעצמנו קריירה ועוד ועוד. רק שאחרי כל זה, בלי ששמנו לב, היטשטשו לנו הגבולות עד לנקודה בה אינם קיימים.

בתחילת החשיבה על הכתבה שוחחתי עם אחת ממתנדבות נובה בעבר שטענה בפניי ש"אין ארגונים, יש אנשים", והיא התכוונה לכך שלא ניתן להאשים את הארגונים בטשטוש זה אלא רק אותנו. איני יודעת (עדיין) מה דעתי לגבי הצהרתה, אבל אני בטוחה שבידינו טמון כוח לא קטן, ואם רק נחליט, נוכל למתוח שוב את הגבול בין הקריירה והחיים האישיים שלנו, לא להרגיש רע עם זה ואולי אפילו להצליח בשניהם. בכל מקרה – זה מה שאני מאחלת לעצמי בחג הזה.

 

הכותבת הינה יעל גולן, מתנדבת במטה נובה, זרוע שיווק.


Add this to your website
 
خرید vpn خرید کریو خرید کریو دانلود فیلم خارجی دانلود آهنگ ایرانی دانلود فیلم خرید vpn دانلود فیلم vpn خرید vpn خرید کریو Google